הספד מורן- שנה

מאי 4, 2010

כבר שנה שלא שמעתי את קולך, למרות שאני שומעת אותו כל הזמן.

כבר שנה שלא ראיתי את דמותך, למרות שהיא תמיד לנגד עיניי.

כבר שנה שלא שוחחנו ואמרתי לך- "אור אני אחזור אליך מותק, אני עסוקה".

למרות שמאז רוב השיחות שלי הן אך ורק איתך.

כבר שנה שלא נתתי לך לנהוג קצת במגרש חנייה, למרות שמאז כל האוטו מלא בתמונתך.

שנה זה לא צחוק אור, זה מתחיל להיות כבד, רציני,

אני חושבת שהגיע הזמן שתחזור הביתה, כל זה לא בשבילי.

אני יושבת ושותקת. המילים אזלו מזמן.

יושבת ובוהה בתמונה שלך, על רקע הקיר הלבן.

יש דממה רועמת. שקט צורם. מעיק. מוזר.

שנה שלמה חלפה לה. אוי איזה מן עולם.

כבר שנה שלא ראיתי את עיניך התכולות, למרות שהן צרובות לי בתוך המחשבות.

כבר שנה אני בהלם, זה עוד לא השתחרר,

שנה שלא דברנו, כבר שנה אתה חסר.

הימים עוברים בשקט, נפל לו עוד כוכב,

השעון ממשיך לנוע, עוד חודש כך עבר.

הציפורים עוד מצייצות מעל הקבר בו אתה שוכב,

העולם ממשיך לנוע, רק הלב לא מוותר.

אוי הגעגוע, איזה רגש מתסכל,

הלב נשאר קרוע, אליך מייחל.

כבר שנה מאז חזרת מהנופש באשקלון,

שנה מאותו הלילה, אותו לילה אחרון.

הלילה בו הלכת ככל לילה כך לישון,

ולמקור מחצבתך חזרת, כן, חזרת אל האור.

אנחנו פה למטה עדיין המומים,

מרגישים קצת נבוכים מעוצמתם של החיים.

אל מול כיסא הכבוד ממש עכשיו אתה עומד,

הייתי רוצה, אם תרשה לי, רק לרגע להתערב-

אני הלוא אותך מגיל אפס מכירה,

רציתי לספר שהיה לי לכבוד להיות אחותך.

אח קטן היה לי, אח ושמו אור.

שיער חלק בלונדיני, עיניים צבע ים כחול.

אח קטן היה לי, אח ושמו אור,

כשהגיע, אמא כמו טווס הסתובבה בכל הרחוב.

אני זוכרת שאור נולד, היה כל כך יפה, טהור,

היה לו לב רחב. היה לו אופי טוב.

מגיל כל כך קטן מבט כל כך עמוק. חודר.

הייתי שרה לו שיר ערס, שיצליח להירדם.

אח קטן היה לי, אח ושמו אור,

עליו תמיד גוננתי, אח קטן הוא. אח טהור.

אהב את החיים, היה אופטימי מטבעו,

אח קטן היה לי – אני כל כך גאה בו.

שעות על המיטה היינו משחקים, משתוללים,

פעם אפילו פתחת את הראש וזה נגמר בבית חולים.

אני, אתה, נדב ודנה- ארבעת האחים,

בחדר צוחקים. שמחים. אופטימיים,

אוי איפה הימים.

לפני כיסא המלך היום אתה עומד,

רק שנייה, עוד לא סיימתי, תן עוד רגע להתערב,

אני רוצה לומר בפניי הרבים עוד כמה מילים להגנתך-

כל מעשה טוב שעשיתי השנה הוא לעילוי נשמתך,

כל שקל שנתתי לחסד, לצדקה,

כל נר אותו הדלקתי- הכול הוא עבורך,

כל שבת אותה שמרתי היא רק לזכותך,

גופך בבית קברות – אך פה לא הנשמה.

אני רוצה שתדע אל מלא רחמים,

אח קטן היה לי, אח ושמו אור,

לב טהור היה לו, גבורה וגם כבוד.

כמעט עשרים שנה הייתה לי את הזכות,

עכשיו הוא בגן עדן, יצא הוא לחירות.

אור אחי הקטן, אתה חסר לי בנשמה,

אולי לא מספיק פעמים אמרתי לך- אני אוהבת אותך.

אני מקווה שאתה גאה בי ממקום משכנתך.

תשמור עלינו מלמעלה.

 

תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

אמן.