הספד אבא- שנה

מאי 3, 2010

להיות אבא של אור

להיות אבא של אור היה כבוד גדול, כמעט עשרים שנה ואני זוכר כמעט כל יום. מהיום בו נולדת, ושהחזקתי אותך בידיים שלי בפעם הראשונה, שרק הגחת לאוויר העולם, היית יפה כמו מלאך.

נשאתי אותך בידיי ביום בו נולדת, ביום בו שאפת את שאיפת האוויר הראשונה. מי היה מאמין שחייך יהיו כל כך קצרים.

בתקופה האחרונה בחייך בילינו הרבה ביחד. היית בא איתי לעבודה כל יום. כל הדרך היינו מדברים, צוחקים. אני חושב שבתקופה הזאת למדתי להכיר אותך הכי טוב, היינו ממש חברים – לא רק אבא ובן.

להיות אבא שלך כמעט עשרים שנה הייתה לי הזכות הכי גדולה שהייתי יכול לבקש. כשלא היית איתי היינו מדברים עשר פעמים כל יום לפחות בטלפון. ידעתי עליך הכול. היו לנו יחסים טובים מאז ומתמיד. תמיד היית ילד טוב. היה לך חוש הומור וחוש צדק מפותח.

ואז הגיע אותו יום בו חיינו השתנו. אני לא אשכח את השניות האלו באותו הבוקר כל חיי. אותן שניות שבהן הבנתי איך הכול יהיה שונה מעכשיו. עד היום אני מתקשה להבין מה קרה. אני מתקשה להאמין שעברה כבר שנה. שנה שלא דיברנו, שנה שלא הקפצתי אותך לבסיס, שנה שלא אכלנו יחד במסעדות כמו שכה אהבת.

אין יום שעובר, אין רגע, אין שנייה שאתה לא נמצא במחשבותיי. אי אפשר לתאר במילים את הגעגוע.

אך עם כל הכאב הצלחנו להרים את הראש. אספנו כוחות ותעצומות נפש בשביל לחצות את התהום שנפערה לרגלינו עם לכתך מאיתנו.

נתגלה בפנינו עולם חדש. עולם מופלא שלא הכרנו קודם. אנו שואבים הרבה מאוד כוחות מאנשים יקרים וחברים טובים שתומכים בנו ומחזקים אותנו. אנשים שממלאים לנו את החלל העצום שהותרת.

שנה הלכתי כל בוקר לבית הכנסת לומר עליך קדיש, אמרו לי שזה דבר טוב בשבילך, לעילוי נשמתך. אין דבר שלא הייתי עושה בשביל לעזור לך – גם בחייך וגם במותך. אני מרגיש שאתה נמצא איתי בכל יום, בכל מקום אליו אני הולך וכך זה יהיה כל ימי חיי.

אני לא אשכח אותך לעולם בן אהוב. תנוח על משכבך בשלום וזכותך תגן עלינו לעולם.

אוהב.

אבא.

 

.