ואם לפעמים

אפריל 25, 2010

ואם לפעמים נגמרות המילים, וגם המנגינה שבלב מסתיימת,

הירח כבר לא נראה כדור צהוב זוהר בשמיים הכהים, אלא סתם כדור חיוור בעוד לילה מעונן.

ואז האדם נגמר, והזיכרונות רק נשארים אי שם לוטים בערפל כבד,

ואין שום אדם בעולם שיוכל לסלוח על גורל מתהפך.

היקום מתנשא מעליך ודוחף אותך תשוש לאדמה הרטובה,

אף אחד כבר לא בוכה או צוחק או מרגיש באובדנך, אף אחד שם כבר לא בשבילך.

ואז לפעמים השמיים והקרקע מתחברים למעין אטמוספרה חלקלקה,

אם הגלגל מסתובב סיבוב חד יותר מידי חרב עליך עולמך.

ואם תרצה לשתוק כי אין כבר מה לומר, העננים יכבדו משאלתך.

מי גובר על יצריו יזכה בגאולה, האדמה שהיא אתה – רוצה לטובתך.

חלום אדום מתוק מצוף ישרור בתוך ראשך, כחול, צהוב, כתום וחום ירקדו ביום מותך.

ראה אחי יקר מכל אני כאן לצידך, בטוב, ברע, בחולי ובשכול אשכון ליד קברך,

עלם, נער, פרח רך, כלוט תנוס על נפשך, כי אומר- היכן הוא זה הילד ששוכב לו במיטה.

מתי תביטו בו באל? קרוב הוא כאן לידך, בסוף השביל הארוך ישנו האור שלי ושלך.

אביב הגיע פסח בא, כי אל החירות תצא עכשיו- הכוונה היא אל עולמך.

גם אם אלך בגיא צלמוות לא אירע רע, האים עומד אתה למשעני עכשיו, בעת צרה?

נביט לים הכה כחול, שוכב הוא ללא ניע, לא זז, אין גל, אין שיר, אין אש אפילו לא אדווה.

מחר אקום בבוקר שוב בעיניים אדומות, אחלום חלום אדום כאש, אדום כמו דמך.

ערש דווי זה לא השיר, לא במקרה שלך, כוח רב צריך לתת לי, ולהודות צריכה אני על קיומך.

סיפור מתוק ורוד בהיר אי שם בספר כה שחור, עינייך צרובות בתוך מוחי לעולם ולדיראון,

ראה היכן פונות עיניי- לבכי ולשכול, אך אין כמוך אח קטן בשום מקום מסתור.

לך אשיר כל יום מזמור בכל שבת ובכל יום, אזכור תמיד מהות אדם יפה וכה טהור,

הביט סביבי הכול שומם, אין כלום, הכול אבוד- ואיך אדע לאן לפנות היום בבוא המבול?

הכה שלו אתה עכשיו, הכה שמח וטוב, האים מותך הוא כמו יום חג לכל מלאכי העליון?

כי הם זכו להיות איתך עכשיו יותר מתמיד, תמסור דרישת שלום וחום מאיתנו – החיים.

עולם כזה מוזר , גדול וריק, ממש חלול, חלול וריק מכל דבר- ולא נשאר בו אף קצת תום,

יש מאין, אין מ יש- זה כבר לא משנה, כי מי יכול לחוות שמחה או עצב בכל מקרה.

טוב שבאת לביקור, אפילו אם היה קצר, כי מי כמוך טוב מידי לכזה סוג של עולם,

האים אתה חושב עליי כרגע אחי? האים אתה מבחין אי שם בכל נימי נפשי?

קוראת אני אליך במעין תשישות כה מאוסה, כי אין ברירה, למי לקרוא? לצרוח את שמך.

הבט אליי, חזור לכאן, ממש רק לשנייה, יש עוד דבר אחד קטן שלא הספקתי לומר לך,

ואיך אומר זאת לא אדע, משימה כל כך קשה, הכול בפנים, רוצה לצאת אך שם תקוע כמו סיכה,

חודרת פנימה בחוזקה ומשמידה כל חלקה טובה, ואין מילים ויש דממה,

אני מבקשת את סליחתך.